<h1>העיטור אות מ' מתנת שכ"מ</h1>
<h2>דף יג.</h2>
גרסינן בפרק קמא דגיטין האומר תנו מנה לפלני ומת יתנו לאחר מיתה כתב רבינו אלפסי מתניתין בשכיב מרע דדבריו ככתובין וכמסורין דמו והא דאמרינן והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית ליתה. ולא שנא מנה זו ולא שנא מנה סתם נותנין דקיימא לן למנה קבור לא חיישינן. ומסתברא דאליבא דהלכתא ליכא לאוקומה בשכיב מרע דהא קיימא לן בשכיב מרע אף על גב דלא אמר תנו נותנין כרבי שמעון שזורי אלא בבריא מתוקמא ובמעמד שלשתן ואף על גב דאין צבורין. ולסברא דרבינו שלמה דאמר דאף על גב דליתיה ביד שליש אמרינן מצוה לקיים דברי המת אף על גב דליתיה במעמד שלשתן יתנו לאחר מיתה. ונראין דברי רבינו. ובמצוה לקיים דברי המת איתה בבריא ובשכיב מרע במתנה במקצת דדיניה כבריא אבל בכולה ובמצוה מחמת מיתה אמרינן ככתובין וכמסורין דמו. והא דקא פריך הכא בבריא והא לא משך אליבא דמאן דלית ליה מצוה קא פריך דאי סבירא ליה כרבי מאיר אפילו אין צבורין נמי. ודרב ליתה כלל. ומתוקמא בבריא כדפרשינן ומתוקמא נמי בשכיב מרע ודוקא במצוה מחמת מיתה או במחלק [כל] נכסיו כדאיתא פרק מי שמת (קנ"א:) והתם נמי מצי לאוקומה בבריא אלא אפילו בשכיב מרע אוקמה אליבא דרב פפא. ורב אלפס סמך אההיא שנויא דהתם.
<h2>דף סו.</h2>
כתב מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין כותב בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני פקיד קדמנא כד קציר ורמי בערסיה ומגו מרעיה אתפטר לבית עלמיה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וכך אמר לנא הוו עלאי סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני בן פלני מחמת דצביתי ברעות נפשאי ואקניתי ליה לפלני בן פלני דנן כל מה דאית לי תחות כל שמיא מקרקעי ומטלטלי ולא שיירית מנהון אלא ארעא פלן בסימנהא ובמצרנהא ושארא יהבית ליה לפלני דנן במתנה אלימתא ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ולעלם ומתנה דא שרירא וקיימא כחומר כל שטרי מתנתא דשכיב מרע דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלני לפלני בכל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה שריר וקיים. ואם הוא מצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין כותב איך פלני בן פלני פקיד קדמנא כדקציר ורמי בערסא ותקיף ליה עלמא טובא ומסתכן ומגו מרעיה איתפטר לבית עלמיה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וכן אמר לנא פלני דנן כל נכסי דאית לי מקרקעי ומטלטלי כלהון יהון לפלני דנן ליה ולכל דאתי מחמתיה ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם ותפקדתא דאפקדית קדמיכון מחמת מותא דלא להשנאה בה כחומר כל שטרי פקדתא דנהיגין בישראל ואנחנא סהדי כתבנא וחתמנא כל מאי דשמענא מפומיה ויהיבנא ליה לפלני למהוי בידיה לזכו.
<h2>דף עב:</h2>
כתב מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין כותב בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני פקיד קדמנא כד קציר ורמי בערסיה ומגו מרעיה אתפטר לבית עלמיה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וכך אמר לנא הוו עלאי סהדי בקנין וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני בן פלני מחמת דצביתי ברעות נפשאי ואקניתי ליה לפלני בן פלני דנן כל מה דאית לי תחות כל שמיא מקרקעי ומטלטלי ולא שיירית מנהון אלא ארעא פלן בסימנהא ובמצרנהא ושארא יהבית ליה לפלני דנן במתנה אלימתא ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ולעלם ומתנה דא שרירא וקיימא כחומר כל שטרי מתנתא דשכיב מרע דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלני לפלני בכל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה שריר וקיים. ואם הוא מצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין כותב איך פלני בן פלני פקיד קדמנא כדקציר ורמי בערסא ותקיף ליה עלמא טובא ומסתכן ומגו מרעיה איתפטר לבית עלמיה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וכן אמר לנא פלני דנן כל נכסי דאית לי מקרקעי ומטלטלי כלהון יהון לפלני דנן ליה ולכל דאתי מחמתיה ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם ותפקדתא דאפקדית קדמיכון מחמת מותא דלא להשנאה בה כחומר כל שטרי פקדתא דנהיגין בישראל ואנחנא סהדי כתבנא וחתמנא כל מאי דשמענא מפומיה ויהיבנא ליה לפלני למהוי בידיה לזכו.
<h2>דף עג.</h2>
אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה קרנא דפרדיסא וכו' (ב"ב קנ"א:) אמר להו לסהדי היכי הוה עובדא אמרו ליה אמרה ווי דקא מתה ההיא אתתא אמר ליה אם כן מצוה מחמת מיתה הוא וחוזר שמע מינה אפילו בקנין ושיור עמד חוזר מת קנה. וכתב רב שמואל בר חפני מי שמזכיר שם מיתה הוא הנקרא מצוה מחמת מיתה הא לאו הכי לא. ומסתברא כל מסוכן שחליו קשה וניכר שמצוה מחמת מיתה הוא הוה ליה מצוה מחמת מיתה ואף על פי שלא הזכיר שם מיתה ושלשה ימים הראשונים הוא נקרא שכיב מרע ואם הוא מזכיר שם מיתה אפילו באותן הימים מצוה מחמת מיתה הוא ואחתיה דרב דימי בשלשה ימים הראשונים הוה כדאמרינן כל אימת דהות חלשא וכו' לאחר שלשה ימים הוא מסוכן כדגרסינן בירושלמי דפאה (פ"ג ה"ז) איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי וכו' כדאיתא לעיל בגט ומסוכן אף על פי שלא הזכיר שם מיתה דינו כמצוה מחמת מיתה וכן המפרש והיוצא בשיירא (עי' גיטין ס"ה:). והא דנהיגי למכתב בשטרי צוואות ודבורו ומילולו מכוונין בפיו יודע לשאול, ולהשיב על הן הן ועל לאו לאו מילתא יתירתא היא דלא בעינן בדיקה אלא בנשתתק כדפרישנא לעיל. ובנשתתק הוא דבעינן בדיקה כדגרסינן בפרק מי שאחזו (גיטין ע"א.) כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו לירושות ולעדויות וכו' ואוקימנא התם בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל עדויות דעלמא לא וירושות ירושת בנו בכור ומשאות ומתנות נמי דידיה אבל לאסהודי בבדיקה לא. ירושלמי הדא אמרה שאדם מעיד עדותו מיושב. ודוקא על ידי הדחק. תשובה לגאון בריא שאמר בלשון צוואה מתירא אני שמא יארע בי מות פתאום והריני מצוה כך וכך אין בו דין מצוה מחמת מיתה אלא אם כן מת סמוך לדבריו יום או יומים שהוא כמו ששנינו (גיטין ס"ו.) בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה כו' ואם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט. גרסינן בפרק מי שאחזו (גיטין ע"ג.) שכיב מרע שניתק מחולי אל חולי מתנתו מתנה וכתב רב יצחק אלפס סוגיא דשמעתא התם בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד מחולי אל חולי והלך על משענתו אומדין אותו אם מת מחמת חולי הראשון מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה ואם הלך בשוק בלא משענתו אין מתנתו מתנה ואין צריך אומד. אלמא אפילו גבי יורש חוזר משעמד כדאיתא לעיל. אבל רבינו שלמה פירש גבי גט הוא דבעיא אומדנא משום דקאמר מחולי זה אבל במתנה לא בעינן אומדנא אפילו הלך על משענתו. ומסתברא מדמסיק בגמרא דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא מתניתין כדקא סלקא דעתין מעיקרא היא ועמד דקתני עמד ממש, ואפילו הכי בעי אומדנא. אבל עמד מחולי אל חולי והלך על משענתו לא בעי אומדנא ומתנתו מתנה.
